ג'וליה מרגרט קמרון
12 שנות צילום פעיל, 900 פורטרטים שמעבירים את הרוח והנשמה של התקופה הוויקטורייאנית מסרים דתיים ואיכות לא מיסחרית, כל אלה עושים את ג'וליה מרגרט קמרון לצלמת פורצת דרך ומקורית. ב-1875 הצטרפה ג'וליה מרגרט קמרון לבעלה בסיילון.
ג'וליהמרגרט קמרון נולדה בקולקטה שבהודו בשנת 1815, בשם ג'וליה מרגרט פתל, ביתם של
ג'יימס פתל, פקיד בחברת הודו המזרחית ומשפטןאנגלו-הודי ידוע, ורעייתו, בת האצולה
הצרפתית אדלין דה ל'אטאן. בגיל שלוש הועברה ג'וליה לורסאי, צרפת, שם גודלה בידי
סבתה עם אחיותיה. ג'וליה וארבע מאחיותיה הפכו לימים מוכרות ומפורסמות, חלק הודות
ליופיין, חלק הודות לכשרונן, וכולן הודות לאישיותן העוצמתית.

נישאה לצ'ארלס היי קמרון, משפטן
אנגלו-הודי מחונן, שהיה חבר במועצה של הודו ומבוגר ממנה בעשרים שנה.
עם
נישואיה הפכה לאשת חברה מרכזית בחברה הגבוהה של קולקטה.
למן תחילת דרכה האמנותית, גב' קמרון
החליטה שברצונה לצלם פורטרטים. כשהחלה לצלם, צילום הפורטרט הפך כבר לפרקטיקה
מסחרית ובורגנית, במיוחד עם החלפת תהליך הדאגרוטיפ בתצלומי הקארט דה ויזיט
הזערוריים, בהם הוצגו המצולמים, על פי רוב, במיטב מלבושיהם, והוצבו בהצבה סטנדרטית
וסכמטית, עם נטייה קלה הצידה, מרוחקים מהמצלמה, ומוארים בתאורה רכה ואחידה, שמסגרה
את מירב הפרטים בחדות מלאה. קמרון לא אהבה את המראה המוסכם של פורטרטים אלו, ולא את
אופן הצפייה בהם. הם היו בעיניה שטוחים וחסרי השראה; תצלומים אלו היו לדידה
מסמכים, ולא יצירות אקספרסיביות; עבודה של פועל, ולא של אמן. הם לא עוררו התרגשות
או התרוממות של הנפש
קמרון שאפה לתפוס ולשמר יופי.. היא
למדה במהרה את הטכניקה הבסיסית של הצילום ולאחר התחילה לפתח את דפוסה וסגנונה
הייחודי שהמאפיין הבולט מכל שלו הוא הפוקוס הרך והלא לחלוטין שלם.
הפורטרט
שיצרה קמרון לידידה ג'ון הרשל הוא אולי המפורסם ביותר מצילומיה-במשך שלוש שנים
קמרון חזרה והפצירה בהרשל לבוא לביתה ולהצטלם בסטודיו שיצרה לעצמה במבנה שהיה
לפנים לול תרנגולות, אך בריאותו הרופפת וטבעו המתבודד מנעו ממנו להיענות לבקשה.
קמרון לא התייאשה ובחלופת מכתבים עם אשתו של הרשל ליידי מרגרט סיכמו השתיים שקמרון
תבוא עם ציוד הצילום שלה ברכבת לביתם של ההרשלים
תגובות
הוסף רשומת תגובה